שבתאי עזריאל, מהנדס תעשייה וניהול

קרן היסוד 11/16, גבעת שמואל 54051, טל. 03-5328272  פקס 03-5324295 azriel@inter.net.il

‏29 אפריל, 2004

לכבוד,

לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים

שופן 1

ירושלים

בפקס 02-5610062

 

שלום רב,

עו"ד אליקים רובינשטיין

תלונה דחופה לוועדת האתיקה בגין שיבוש הליכי משפט

 

עו"ד יהודה שפר (המכהן כיו"ר הרשות למלחמה בהלבנת הון בישראל) , בהיותו פרקליט במח' בג"צים, שיבש הליכי משפט בבג"ץ. מדובר בעבירה מסוג פשע שיש עמה קלון. לשכת עוה"ד, החליטה שהתלונה מוצדקת ופתחה נגדו תיק משמעתי 23/02. ליועה"מ לממשלה, יש סמכות לבטל את ההליך בנימוק של "טובת הכלל". מר רובינשטיין, נימק זאת ב"טובת הפרקליט" ביום האחרון לכהונתו כיוע"מ לממשלה ובהיותו בניגוד עניינים חריף וקיצוני. ההודעה שהפנה לביה"ד המשמעתי, כולה הטעייה, אחיזת עיניים וחסרת נפקות. עדנה ארבל, הממונה הישירה של שפר, סירבה כמ"מ היועמ"ש לבטל את ההחלטה. שחיתות במיטבה

 

דחיפות: יש לדון בתלונה עוד לפני 6.5.04, מועד ישיבת הוועדה לבחירת שופטים

 

רקע

1.              כנגד עו"ד יהודה שפר (להלן "שפר"), המכהן כיו"ר הרשות למלחמה בהלבנת הון נפתח תיק בד"מ 23/02 בגין תלונתי כנגדו על שיבוש הליכי משפט בבג"ץ 7634/98. מדובר בעבירה מסוג פשע שיש עמה קלון.

2.              ביום 31.12.03, ביום האחרון לכהונתו, שלח מר רובינשטיין את החלטתו להפסיק את ההליכים המשמעתיים כנגד שפר במכתב ההנמקות המצ"ב (נספח א').

3.              בהנמקותיו, הוא כלל לא התייחס לעילת התלונה, אף לא במילה בודדת. כל "הנמקותיו" כביכול, התייחסו ביודעין להערה אגב שולית, שלא באה אלא כדי לחזק את הטענה בדבר "שיטה" של מצגים כוזבים מצד שפר.

4.              מכתבו אל בית הדין המשמעתי, אינו אלא הטעייה מכוונת ולכאורה, בכך הוא שיבש הליכי משפט על כל המשתמע מכך, גרם להפסקת הליך משמעתי בעילה פסולה, ופגע בדרכי עשיית הדין של ביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין.

5.              מר רובינשטיין הפסיק את ההליך לכאורה על פי סמכותו בסעיף 79(ב) לחוק לשכת עוה"ד, אלא שהסמכות בחוק להפסיק הליכים משמעתיים כנגד פרקליט בשירות הציבורי, לא ניתנה ליועץ המשפטי לממשלה מנימוקים של "טובת הפרקליט" (כאמור במכתבו), אלא  מנימוקים של "טובת הכלל" (כאמור בישיבת הכנסת תכ"ח מיום 30.12.1964). ועל כן, הפסקת ההליך היא בניגוד לדין ויש לבטלה לאלתר.

6.              לדעתי, אזרח צריך להיות פזיז וחסר אחריות אם הוא פונה לעתור לבג"ץ, כל עוד לשכת עורכי הדין כגילדה מקצועית אינה מסוגלת להבטיח שחבריה או סתם אזרחים הבאים בשערי בתי המשפט, יהיו מוגנים מפני הודעות כזב שיטתיות מצד הפרקליטות. בתיק זה, הודעת כזב אחת הובילה להפסד בעתירה והודעת כזב שנייה, גרמה לביה"ד המשמעתי להפסיק הליכים משמעתיים.

7.              החלטתו להפסקת הליכים, התקבלה באופן קונספירטיווי ותוך ניגודי עניינים קשים.

8.              מר רובינשטיין מבקש להתמנות לשופט עליון והדיון במועמדותו יתקיים ביום 6.5.04, ועל כן יש לדון בדחיפות בתלונה, עוד לפני התכנסות הוועדה לבחירת שופטים.

 

הערה מקדימה לגבי מועד התלונה - מדוע רק כיום?

9.              הריני ער לתהייה האפשרית, מדוע התלונה מוגשת שבוע לפני דיון הוועדה לבחירת שופטים במועמדותו של מר רובינשטיין לכהן כשופט בבית משפט עליון, והריני לפרט שהמידע הוסתר ממני כדלקמן.

10.          ביום 27.1.24 שבו התקבל מכתבכם על הפסקת ההליכים (נספח ב'-1), פנה עו"ד פנחס פישלר אל היועץ המשפטי לממשלה בשמי ובשם עמותת אומ"ץ, אזרחים למען צדק משפטי וחברתי, וביקש לעיין במכתב ההנמקות (נספח ב'-2). ביום 3.2.04, התקבל אצלו מכתב מלשכת מר מזוז שמספרו 2004-0004-1615 (נספח ג') ובו אושר כי מכתבו התקבל; הפנייה הועברה להתייחסות הגורמים הרלוונטיים; לכשיסתיים הטיפול בפנייה הוא ייענה.

11.          עד היום, טרם הגיעה כל תגובה מלשכתו של מר מזוז וברור שלא היה באפשרותי להלין על ההחלטה.

12.          ביום 25.4.04, פניתי במכתב למר מזוז (נספח ד') (שהעתקו הועבר לביה"ד המשמעתי ולב"כ הקובל) והודעתי לו שלפני מספר ימים, התקשר אלי אדם שסרב להזדהות ושלח אלי בפקס מכתב בן 5 עמודים, שלדבריו הינו נוסח מכתב הפסקת ההליכים ששלח מר רובינשטיין. הנוסח לא היה על נייר המכתבים של לשכת היועמ"ש ולא היה חתום. הודעתי למר מזוז כי אם זהו הנוסח שנחתם, אזי מדובר בשיבוש חמור של הליכי משפט, וביקשתי שיאשר לי את נכונות הנוסח, או ישלח אלי את הנוסח הנכון (תגובה טרם הגיעה).

13.          תלונה על אי מתן מענה במועד נשלחה על ידי ביום 26.4.04 לנציב תלונות הציבור (נספח ה').

14.          בינתיים, גב' עדנה ארבל, במכתב ליו"ר ועדת החוקה, טענה כלפי שתלונתי "אינה אלא ניסיון להתנכל לעובדי ציבור העושים מלאכתם נאמנה". כשדרישתי שתתנצל לא נענתה, תבעתי אותה בגין לשון הרע (ת 1518/04). רק ביום 26.4.04, המציאה לי הנתבעת כתב הגנה הכולל בין נספחיו את מכתב ההנמקות (נספח א'), את בקשת לשכת עורכי הדין אליה כמ"מ היועה"מ לביטול הודעת מר רובינשטיין (נספח ז') ואת תגובת הסירוב שלה (נספח ח').

15.          אשר על כן, מאחר ורק לפני שלושה ימים בשעת צהריים (ועוד בערב יום העצמאות) קיבלתי את נוסח ההחלטה, מוגשת התלונה רק היום בבוקר.

16.          אם למרות האמור לעיל תועלה על ידי גורם כלשהו טענת השיהוי, שנגרם מפאת אי קיום חובותיו של מר מזוז, התוצאה תהיה בלתי נסבלת, שכן בתפקיד יו"ר הרשות למלחמה בהלבנת הון בישראל, ימשיך לכהן אדם, שלא נשפט בגין עבירה מסוג פשע שיש עימה קלון, ומי שהחליט בעניינו בהחלטה הנגועה בכל השרצים האפשריים עלול להתמנות כשופט עליון.

 

העובדות

17.          ביום 6.11.00 פניתי בתלונה מפורטת כנגד שפר ואח' לוועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין, על שיבוש הליכי משפט.

18.          בתקציר שהובא בפתח התלונה, פורטו 10 סעיפים כדלקמן (סעיפים 2-11):

2.       ביום 2.12.98, עתרה עמותת נפגעי מס רכוש (בג"ץ 7634/98) כנגד כשרות מינויו של עו"ד אליעזר ארנון (שופט צבאי בדימוס), לתפקיד ראש בית הדין לוועדות ערר למס רכוש, בהיותו בגיל 79 ובטענה שאין אפשרות למנותו לאחר גיל 70.

3.       המשיבים בעתירה החליטו להתנגד לפיטוריו, למרות שידעו שהמינוי פסול. ברור הוא שהדרך היחידה שעמדה בפניהם היא, לנסות ולהוליך שולל את בית המשפט.

4.       כטענת נגד, הביאו סעיף בחוק האומר ששופט בדימוס רשאי להתמנות לתפקיד, גם אם גילו מעל 70 שנה, בתנאי שהדבר נעשה בהיוועצות עם נשיא בית המשפט העליון.

5.       מכיוון שהיוועצות כזו לא נערכה בעניינו מעולם, ברור שהמינוי הינו פסול.

6.       בית המשפט, בהסתמך על טיעוני המשיבים, אכן הוטעה, וייעץ למתלוננת למשוך את העתירה.

7.       לאחר שהעתירה נמשכה, ארנון לא התפטר, למרות שברור היה לו ולמשיבים בעתירה, שהוא מכהן באופן פסול. כמו כן, הוא אף קיבל על עצמו משימות שונות הקשורות למינויים של חברי ועדות הערר, שהוטלו עליו מטעם המועצה לבתי דין מינהליים.

8.       כדי לאמת את חשדותי, פניתי ללישכת נשיא בית המשפט העליון והתברר כי היוועצות כזו לא נערכה מעולם.

9.       הדברים הובאו בפני כב' הנשיא במסגרת הליכי עתירה 6895/99. הנשיא, הורה להוסיף את המקרה של ארנון בדרך של תיקון העתירה והוציא צו על תנאי כנגד המינוי.

10.     בתגובה לצו-על-תנאי שהוצא, הודיעה המדינה על כוונתו של ארנון לפרוש מתפקידו.

11.     יש לציין, שהמשיבים בתגובתם, ציינו שלא ידוע להם על תלונות כנגד ארנון. גם זוהי הודעה כוזבת בעליל ובהמשך, יובאו הוכחות שידוע היה היטב למשרד המשפטים ולפרקליטות על תלונות חמורות כנגד ארנון.

 

19.          העולה מכל המתואר לעיל הוא, שלתלונה כנגד שפר, יש לכאורה שתי עילות, העיקרית שבגינה בעצם הוגשה התלונה, והשולית, שאינה אלא הערת אגב:

19.1.     העיקרית: נובעת מהטעיית בית המשפט באשר לתקינות המינוי, הגנה על מינוי פסול  בעליל וגרימה לכך שהעתירה נמשכה על ידי.

19.2.     השולית: זו המתוארת בסעיף 11 כ"יש לציין…", דהיינו כ"הערת אגב", שלא באה אלא כדי לחזק את התלונה בדבר "שיטה" של מצגים כוזבים מצד שפר. הערה זו לבדה, בוודאי שלא היתה גורמת לכב' הנשיא ברק להורות לי לתקן עתירה אחת ולהוסיף אליה את השיבוש החמור שארע בעתירה אחרת. עניין התלונות כנגד ארנון, אף לא הוזכר על ידי בעתירה המקורית, שכן לא ראיתי בהן עילה לעתור לבג"ץ. עניין התלונות הוסף לעתירה רק בתגובה לדברי שפר שטען שאין כנגדו כל תלונות. השופט חשין גם אסר עלי בדיון לדבר עליהן, אלא רק על הפגם המשפטי של המינוי. מכאן יובן שמדובר בעניין שולי במסכת הכוללת של התלונה, המחזק את טענתי שכל מערכת ההודעות של שפר לבג"ץ, היא מעשה מירמה אחד ממושך, גדול ומקיף.

 

ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין החליטה לפתוח בהליכים משמעתיים כנגד שפר

20.          בהמשך ובתגובה לתלונתי, הודיעה לי לשכת עוה"ד במחוז ירושלים ביום 1.1.03 שהוחלט להעמיד את שפר לדין משמעתי, ונפתח תיק שמספרו 23/02 (נספח ו').

21.          שני מועדים שנקבעו להקראה (3.2.03 ו- 25.3.03) נדחו וכפי שהתברר, היה זה לאחר שמליאת ועד המחוז קיימה בעניינו דיון נוסף, והחליטה שיש להעמידו לדיון משמעתי.

 

מר רובינשטיין החליט על הפסקת ההליך המשמעתי

22.          לאחר שההליך לא בוטל גם לאחר הדיון הנוסף, חתם מר רובינשטיין ביום 31.12.03 על החלטה בדבר הפסקת ההליכים כנגד שפר.

23.          ייאמר, שמכתב ההנמקות להחלטה הינו על פניו אחיזת עיניים, שיבוש הליכי משפט, מצגת שווא, הולכת שולל של בית-דין וכיוצ"ב, מעשה שלכאורה לא נועד אלא להפסיק בדרכי מירמה ובעילות שווא, הליכים משמעתיים כנגד אדם שפעל מטעמו של הכותב.

 

ה"הנמקות" כביכול,  כלל לא התייחסו לעילת התלונה וההחלטה היא חסרת נפקות

24.          כאמור, עילת התלונה העיקרית היתה הטעיית בית המשפט באשר לתקינות המינוי, אלא שלעניין זה, מר רובינשטיין לא התייחס בהנמקותיו כלל, אף לא במילה בודדת, משל כלל  לא היתה קיימת.

25.          לעומת זאת, להערת האגב השולית אם היו או לא היו תלונות כנגד ארנון ומאיזה סוג (האם מפאת תפקודו "מחמת תפקוד לקוי" או מפאת תפקודו "מחמת גיל" כפי ששפר מנסה לטעון), התייחס מר רובינשטיין בהרחבה יחסית בסעיפים ד'-ה' בהנמקותיו, ולמעשה, הנמקותיו להחלטתו להפסיק את ההליכים, התייחסו אך ורק לסוגייה זו.

26.          כלומר, מר רובינשטיין שידע לאזכר במכתבו בדיוק רב פרטים שוליים, התעלם מהעילה העיקרית של התלונה ולא התייחס אליה כלל וכלל. האם נוכל להניח שהוא "טעה"? האם דעתו הוסחה ועניין זה "השתכח" ממנו?

27.          התשובה לכך היא שלילית, ונבחן כיצד הוא "עקף" אותה.

28.          ברישא של סעיף ד', הוא כותב כדלקמן:

ובאשר לקובלנה, יסודה בעתירה משנת 1998 בה ביקשה העותרת המיוצגת ע"י מר עזריאל לקבוע כי נפל פגם במינויו של ד"ר ארנון נוכח גילו - 79 שנים. הפרקליטות, מפי עו"ד שפר, ביקשה לדחות את העתירה ונאמר בהודעתה (נספח ד') בין השאר, בסעיף 4 כי 'למשיבים לא ידוע על כל תלונה של מאן סהוא על תפקודו של המשיב מס' 1…'   "

29.          מכאן עולה כי הוא בהחלט היה מודע ליסוד הקובלנה, אלא שבהמשך, הוא התעלם כליל מעניין א',  "גלש" לעניין ב', התרכז בו, מיקד בו את תשומת הלב ומסביבו ערך את הדיון.

30.          כך, הערת האגב השולית, הפכה להיות העניין העומד לדיון במכתבו של מר רובינשטיין והיא לכאורה הסיבה להחלטתו להפסקת ההליך.

31.          נותרת המסקנה, שההליך שנפתח בגין הטעיית בית המשפט, הופסק בהחלטה חסרת כל נפקות, מאחר וכלל לא נומקה.  

 

מר רובינשטיין הפסיק הליך מנימוק של "טובת הפרקליט" - שלא כדין

32.          לאחר סדרה ארוכה של הנמקות בדבר סמכויותיו ותפקידיו לגונן על משרתי ציבור שונים, מסכם מר רובינשטיין בסעיף האחרון למכתבו:

ט"ז.    ראיתי איפה מחובתי להגן על משפטן בשירות המשפטי של המדינה, שעשה מלאכתו כעובד ציבור"

33.          הוא גם מודה ומאשר בסעיף ט"ו "ער אני לכך שלשון סעיף 79(ב) לחוק לשכת עורכי הדין משמיעה על פניה קביעה ראשונית כי 'העבירה נעברה'… ".

34.          דהיינו, מר רובינשטיין מציין "ברחל בתך הקטנה" שההליך הופסק מנימוק של "טובת הפרקליט".

35.          אלא שהסמכות בחוק להפסיק הליכים משמעתיים כנגד פרקליט בשירות הציבורי, לא ניתנה ליועץ המשפטי לממשלה מנימוקים של "טובת הפרקליט" (כאמור במכתבו), אלא  מנימוקים של "טובת הכלל" (כאמור בישיבת הכנסת תכ"ח מיום 30.12.1964).

36.          המסקנה היא, כי מר רובינשטיין כיועץ משפטי לממשלה הפעיל את סמכותו בשרירות ושלא כדין, ועל כן, הפסקת ההליך חסרת כל תוקף חוקי ויש לבטלה לאלתר.

37.          דיון נרחב בסוגייה זו (תיקון מס' 4 לחוק לשכת עוה"ד), התקיים בכנסת בישיבתה תכ"ח מיום 30.12.64, בעת הדיון בקריאה שניה ושלישית (נספח ז'). וכך למשל אמר ח"כ משה אונא, יו"ר ועדת החוקה (ע' 785):

"…

רצוני להתייחס לעניין שהוצע על ידם. מבחינה עניינית, אינני חושב שיש כאן שאלה של חסינות לעובדי המדינה. זהו ביטוי שמאד איננו אוהבים. אבל נראה כי דווקא משום כך השתמשו בו בהנמקה. אין כאן כל חסינות. דיברו גם על פריבילגיות של חלק מעובדי הלשכה. אין זו פריבילגיה, כפי שגם אסביר בהמשך דברי…

"…לגופו של דבר, אמרתי כבר בדברי הפתיחה שלי: אין כאן שאלה של פריבילגיה. זוהי פריבילגיה של צורכי הכלל נגד צורכי הפרט או נגד חוג מצומצם שעומד על שלו…

"…אמרתי שזו פריבילגיה של טובת הכלל, ובהרבה מקרים אנו מטילים תפקיד זה על היועץ המשפטי, שהוא ייצג את המדינה, לא רק בעניין זה. חבר הכנסת מרידור אמר בצדק, שיש הרבה סמכויות שאנחנו מסרנו ליועץ המשפטי. דרך משל, להגיש משפטים פליליים, לבטל תיקים בטרם הוגשו, להפסיק משפטיים פליליים נגד בני אדם - אם הוא סבור שזה לטובת הכלל, להביא להפסקת הליך משפטי לפני בית הדין המשמעתי.

מתוך גישה זאת שקלנו את העניין בוועדה והשתכנענו שאמנם יש יסוד לטענה זו, שייתכנו מצבים שיהיה זה לטובת הציבור לא להיזקק לתביעה כזאת, לא להעמיד עובד מדינה או פרקליט של המדינה, אשר מופיע בשם המדינה במשפט בפני הציבור - לפני בית-דין משמעתי.

כבר אמרתי: אין כל ספק שלפי ההסדר שקבענו, היועץ המשפטי לא בנקל ישתמש בזכות זו, ורחוקים אנחנו מלקבל ניסוח כגון זה ששמענו: החוק הזה הוצא מפני שפרקליט מחוז ת"א הרגיש את עצמו נפגע…

"על כן לא יכולנו לקבל את ההצעה למחוק את הסעיף הזה, כי אין בזה משום פריבילגיות לחברי לשכת עורכי הדין השייכים לשירות המשפטי. אין גם חשש שעל ידי כך ירגישו עצמם הפרקליטים האלה חופשיים יותר לפגוע במישהו או לפגוע באתיקה המקצועית. אינני סבור שאפשר להניח שהיועץ המשפטי ישתמש בזכות זו לרעה מפני שמישהו רוצה לפגוע או לזלזל בסדרי האתיקה המקצועית של עורכי הדין

… ודאי הוא שאנחנו צריכים להשאיר גם את השיקול אם הדבר הוא לטובת הכלל או לא, בגדר משפט משמעתי, בידי היועץ המשפטי. יתכן אפילו שישנם דברים שאינם בגדר ידיעתם של חברי בית הדין. ייתכן אפילו שיש דברים שאינם בגדר ידיעתם של חברי בית הדין. אפשר אף לתאר מצבים שמטעמים מסויימים לא יהיה טוב למסור את פרטי הבעיות לידי חוג רחב יותר על כן סבור היה הרוב בוועדה, כי גם בעניין זה צריך להשאיר את השיקול ואת ההכרעה בידי היועץ המשפטי.                                                                                  (ההדגשות לא במקור - ש.ע.)

 

38.          הדברים מדברים בעד עצמם, וכנגד ההחלטה.

39.          מר רובינשטיין, לא נימק באופן כלשהו את הפסקת ההליכים ב"טובת הכלל". למעשה, החלטתו לא היתה אלא מתן חסינות לפרקליט שלכאורה שיבש הליכי משפט.

40.          אילו היה מדובר בעו"ד פרטי, הרי כיועמ"ש הוא לא היה רשאי להפסיק את ההליך. מכאן שמדובר ב"פריבילגיה", בניגוד גמור לדברים המפורשים ולתכלית החקיקה.

41.          ומהי טובת הכלל? אפשר ללמוד על כך מהאמור בעקיפין ובמרומז בפיסקה האחרונה מהציטוט ולהבין שמדובר כנראה בין השאר בענייני חוץ ובטחון, או עניינים אפלוליים אחרים שהם ענייני מדינה שהמציאות הקשה מחייבת לעתים לפעול כנגדם בחשאיות ושלא על טהרת ספר החוקים. בוודאי ובוודאי, שאין מדובר בהגנה פסולה על מי שהתמנה וכיהן בניגוד לחוק, כראש בית הדין של ועדות הערר של מס רכוש.

 

החלטה שהתקבלה תוך ניגודי עניינים ובאופן קונספירטיבי

42.          מר רובינשטיין היה מצוי בניגוד עניינים חריף וקיצוני, כאשר דן לכאורה בהפסקת ההליכים כנגדו.

43.          אין כל ספק, שמר רובינשטיין, היה בסטטוס "מעין שיפוטי" בעת שבדק את התלונה וכתב את ההחלטה.

44.          אין כל ספק בכפיפותם של אנשי מח' הבג"צים בפרקליטות אל היועץ משפטי לממשלה, ובקשר הישיר ביניהם.

45.          אין גם ספק, שלמר רובינשטיין יש היכרות ממשית קרובה ביותר עם שפר והוא אף מציין בסעיף י' למכתבו את שנות עבודתו עם שפר.

46.          אין גם כל ספק, שלתלונה מסוג זה העוסקת במצגים פיקטיוויים של נציג מח' הבג"צים, יש פגיעה אפשרית בדימויו של מר רובינשטיין, האמור למנוע תופעות אלה.

47.          יוזכר, שביום ביום 9.3.04 עבר בקריאה שלישית "חוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין) (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004".

48.          בחוק נקבע, ששופט או דיין יהיו מנועים מלשבת בדין, בין השאר במקרים הבאים:

(1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;

(2) יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;

49.          אמנם, החוק עבר לאחר שמר רובינשטיין החליט, אך יש בכך להראות שאין הדעת סובלת והמחוקק אינו מסכים, שבעל תפקיד שיפוטי יחליט בהליך הנוגע לו אישית ושיש לו עניין בתוצאותיו וכן שיש לו קירבה ממשית עם הצד להליך.

50.          יש איפה לקבוע כי ההחלטה כולה בטלה ומבוטלת (Void), מחמת היותה נגועה בניגוד עניינים חמור וקיצוני שאינו מתקבל על הדעת, גם מבלי להתייחס לכל שאר ההנמקות לפסלות ההחלטה כמפורט לעיל.

51.          עוד ייאמר, שההחלטה כולה התקבלה על ידי מר רובינשטיין מבלי לזמן אותי לדיון בהיותי המלין ומבלי לשמוע את הערותי. כאשר אדם אובייקטיבי מבקש לקבל החלטה נכונה, עליו לשמוע את כל הנוגעים בדבר. הדרך שבה התקבלה ההחלטה, מדיפה ניחוח של אפלוליות, קונספירטיביות, חשאיות, "סגירת עניינים מתחת לשולחן" וכיוצ"ב, מצבים שאינם תואמים שלטון חוק.

52.          יש גם להזכיר את העובדה שההנמקות כלל לא נשלחו אלי למרות היותי המלין. גם פנייה ללשכת היועץ המשפטי לממשלה לא נענתה מזה שלושה חודשים, וזאת למרות פנייה מטעם עורך-דין מטעמי עם הודעה שמדובר בבקשה "טרום בג"ץ" וביום 26.4.04, אף פניתי בתלונה לנציב תלונות ציבור.

 

סירוב גב' עדנה ארבל לבטל את ההחלטה, כמ"מ היועץ המשפטי לממשלה

53.          ביום 7.1.04, פנה עו"ד יריב לוין (נספח ח') אל גב' עדנה ארבל בתוקף תפקידה כמ"מ היועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לבטל את החלטת מר רובינשטיין לגבי הפסקת ההליך המשמעתי.

54.          גב' ארבל החליטה בשלילה והודעתה (נספח ט') נשלחה ביום 21.1.04.

55.          מאחר ומח' הבג"צים כפופה אליה ישירות ומאחר ושפר כיהן כסגנה, אין כל ספק, שגב' ארבל היתה בניגוד עניינים אף חריף וקיצוני יותר מאשר מר רובינשטיין.

56.          אשר על כן, יש להתייחס גם אל החלטת גב' ארבל כאל בטלה ומבוטלת מכל וכל.

 

סעדים מבוקשים

57.          ניצול המעמד כדי להפיק טובת הנאה ו/או לסייע ל"חברים" משלנו, הוא בלתי נסבל. כשהמבצעים זאת הם אנשים פרטיים או בעלי תפקיד ציבורי, מתארים את מעשיהם כ"שחיתות". כיצד אם כן לכנות את המבצעים, אם מתברר שהם כאלה שמתפקידם לאכוף את החוק והם סומכים על כך שמעשיהם אינם נבדקים ולא מבוקרים.

58.          עקב חומרת המעשה והשלכותיו, הריני מבקש לדון בתלונה בדחיפות עוד בטרם תתכנס הוועדה לבחירת שופטים ביום 6.5.04, לדון במועמדותו של מר רובינשטיין לכהן כשופט בבי"מ עליון.

59.          לנוכח כך שההחלטה כלל לא נומקה בעניין המהווה את העילה העיקרית, עליכם לדרוש מחדש לנמק את ההחלטה, אחרת, הנכם מתבקשים להכריז על בטלותה.

60.          הריני מבקש לפתוח בהליך משמעתי כנגד מר רובינשטיין, בגין הודעה לבית הדין המשמעתי שהיא כל כולה הטעייה ושיבוש הליך משפטי כמפורט לעיל.

61.          הריני מבקש לקבוע כי ההחלטה כולה חסרת כל נפקות, מאחר והיועץ המשפטי לממשלה הפעיל את סמכותו בחוק שלא כדין והפסיק הליכים מטעמים של "טובת הפרקליט".

62.          הריני מבקש לקבוע כי ההחלטה כולה חסרת כל נפקות, מאחר והיועץ המשפטי לממשלה קיבל החלטה בעניין הנוגע אליו ישירות ובהיותו בניגוד עניינים קיצוני וחריף.

63.          הריני מבקשכם לפעול בין בעתירה לבג"ץ ובין בכל דרך אחרת, כדי להמשיך בהליך המשמעתי. החלטה שהתקבלה על בסיס תרמית, אפשר לבטל בכל עת על בסיס העיקרון "המירמה מבטלת את הכל" כנסקר בהרחבה על ידי כב' השופט אנגלרד בע"א 4958/98, עין גב ואח' נ' מקורות.

64.          הריני מבקשכם לפעול כארגון היציג של עורכי הדין בישראל, כדי להבטיח שאזרחים ו/או מייצגיהם חברי הלשכה הפונים לבג"ץ ו/או ערכאות אחרות בעניינים שבהם מעורבת המדינה, לא יתקלו במצגים פיקטיווים, הודעות כזב, הטעיות וכיוצ"ב כדוגמת מה שארע בתיק זה, לא יתקלו באפליה ואי-שוויון ולא יתקלו במצב שאין מוסד שבו אפשר להלין כנגד עוולות מצד פרקליטים, ומי שבודק את התלונות הם הממונים הישירים.

65.          כפועל יוצא מהסעיף הקודם, הריני מבקשכם לפעול לחייב פרקליטים להגיש הודעות המלוות בתצהירים, בדיוק כפי שחובה זו מוטלת על העותרים.

 

בכבוד רב,

שבתאי עזריאל