קונספירציה? סתם רשלנות פושעת

Internet Edition
Ha'aretz
Internet Edition יום חמישי ט' בכסלו תש"ס, 18 בנובמבר 1999
   


Sections


Advertise


קמפלר בזירת הרצח.
נכון שיש דברים סתומים
אבל מכאן ועד לקונספירציה הדרך ארוכה.


קונספירציה? סתם רשלנות פושעת

אחד מגיבורי המשנה של תיאוריית הקונספירציה בעניין רצח רבין הוא רוני קמפלר, הצלם שתיעד את הרצח. בעלי התיאוריה בטוחים שהוא סוכן שב"כ ואפילו דליה רבין תוהה על תפקידו בפרשה. קמפלר, נסער מההאשמות, שובר שתיקה כפויה של ארבע שנים. מסתבר שחודש לפני הרצח התקרב עם ...

אוריה שביט לרוני קמפלר, הצלם החובב שתיעד את רצח רבין במצלמת וידיאו שהשאיל לו חבר, יש עוד קלטת מצמררת. היא נמצאת בביתו, לצד קלטות וידיאו רבות אחרות, המתעדות אירועים משפחתיים וציבוריים. הקלטת מתעדת את הופעתו של יצחק רבין ביום השיריון בכיכר מלכי ישראל, ב-12 באוקטובר 95', כחודש לפני הרצח. באותו אירוע שאלו עיתונאים את רבין אם הוא חושש מפגיעה בידי פעילי ימין קיצוני. "אני מרגיש טוב ובטוח, גם כאשר יש תופעות שליליות. עברתי מספיק בשירות הצבאי שלי כדי לא לחשוש מדברים כאלה", השיב ראש הממשלה, 23 ימים לפני שנרצח באותו מקום. הקלטת של קמפלר מלמדת עד כמה היתה סיבה לדאגה. את רבין הוא צילם כבר אז, ממרחק של מטרים ספורים. ראש הממשלה נראה מוקף עיתונאים; האבטחה סביבו נראית רופפת, למרבית האירוניה אולי רופפת יותר מכפי שהיתה בליל ה-4 בנובמבר. קמפלר גבה הקומה, האלמוני, עמד ליד רבין מבלי שאיש עצר אותו. המצלמה שלו כמעט נגעה בו. היא לכדה את פניו אדומים, ערניים. היא עקבה אחריו. עקבה עד שהסתובב, גבו למצלמה. כשקמפלר צופה היום בקלטת בסלון ביתו הצפון תל אביבי, הוא נתון בסערת רגשות, אבל אינו מוכן לתת לה פרשנות. ארבע שנים אחרי הרצח קמפלר זהיר מאוד. הוא עובד בשירות הציבורי כאיש-ביקורת. כאדם שבורר את מלותיו ונזהר שלא להתערב בתחומים שבהם אינו סמכות מקצועית, הוא אינו מוכן להביע את דעתו בנושאים רבים, ודאי לא באלו הנוגעים לאבטחה שהיתה סביב רבין. ובכל זאת נראה שהוא מעביר מסר אקטואלי מהקלטת שהוא מציג - מסר שמבקש למקד את הדיון בהפרכת טענת הקונספירציה. הנה הביטו ברשלנות, זועק כל פריים המרצד מעל גבי המסך. ביום ראשון שעבר צפה קמפלר בתוכניתו של רזי ברקאי, "אחד על אחד", ולא היה יכול להאמין למה ששמעו אוזניו. חברת הכנסת דליה רבין-פילוסוף ישבה מול נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן שמגר, שעמד בראש הוועדה שחקרה את מחדלי אבטחת רבין, והעלתה שורה של תמיהות ו"שאלות פתוחות" בנוגע לרצח. כאשר ביקש ממנה המנחה להתייחס ל"שיטת הסמוך", מצאה לנכון להתייחס דווקא אליו, אל רוני קמפלר. "אין לא שטח מסומן ולא שטח סטרילי ולא בודקים את הגג", אמרה, "ועולה פתאום הקמפלר הזה, פתאום יכול לצלם מהגג, מאיפה הוא בא?". הדברים של רבין, ובמיוחד הרמיזה "מאיפה הוא בא", החזירו את קמפלר למצוקה שממנה חשב שהשתחרר. הקלטת שתיעדה את הרצח שודרה ב-19 בדצמבר 95', לאחר שהזכויות עליה נמכרו לחדשות ערוץ 2 ול"ידיעות אחרונות". בשבועות שלאחר הקרנתה של הקלטת הפך הגבר האלמוני (אז בן 37) לאייטם לוהט, שכן מיד לאחר השידור החלו לצוף "השערות" בדבר היותו סוכן כלשהו, אולי של השב"כ, ללא כל בסיס עובדתי. נשמעו גם טענות נגד החלטתו למכור את הקלטת בכסף. במשך שבועות היה קמפלר נתון להטרדות ואיומים ואחר כך גזר על עצמו שתיקה, למרות שקיבל עשרות פניות מכלי התקשורת. השתיקה עודדה את חסידי תיאוריית הקונספירציה לטעון שהוא "הועלם מהארץ", מה שכלל אינו נכון, אבל גם איפשרה לו לנהל את חייו כרגיל ולהמשיך בעבודתו. קמפלר מרגיש שדבריה של דליה רבין עשו לו עוול. הם מחשידים אותו בשותפות לקשר כלשהו, אולי אפילו מציבים אותו בסכנה. ומכיוון שהם כל כך מטרידים אותו, הסכים לשבור קצת את שתיקתו, ועוד יותר מכך, לאפשר בפעם הראשונה לעיתונאי לבקר בביתו. לא מתפקידי להפריך "דליה רבין פגעה בי", הוא אומר, "אני לא רוצה לומר מה אני חושב על מניעיה. הסיפור שלי אכן מוזר, אבל אני אזרח מהשורה, שנקלע לסיטואציה דרמטית וטרגית, ועיקר פעולתי לאחר מכן היתה בראש ובראשונה לסייע לשלטונות החוק והמשפט להגיע לחקר האמת. נפגעתי מכך שאמרה 'הקמפלר הזה', מההתייחסות המזלזלת שלה. וגם מכך שהיא החשידה אותי לכאורה בעיני הציבור בתיאוריית הקונספירציה, למרות שחזרה והדגישה שאינה מאמינה בה. חשוב לי להדגיש שאני מבין את כעסה". קמפלר מיהר לשלוח לח"כ רבין מכתב אישי, ובו ביקש ממנה לתקן את הדברים. "התפלאתי מאוד לשמוע אתמול את דבריך...", כתב לה. "צריך הרי היה להיות ברור לך, לגופו של עניין, ששאלות אלו נבדקו ביסודיות על ידי ועדת החקירה הממלכתית, ואני מניח שאת גם יכולה לקבל את הפרוטוקלים המפורטים של הוועדה, לא כל שכן של החקירה הנגדית שהתנהלה נגדי במשפטו של הרוצח יגאל עמיר. מה שמצאתי בדבריך זה יותר נימה של זלזול, הגובלת לטעמי בהסתה, וצר היה לי לשמוע זאת דווקא מפיך". מדוע לא יצאת עד עתה להפריך את "תיאוריית הקונספירציה"? "ראשית, אני סבור שהתיאוריה היא דמיונית. נכון שיש דברים סתומים, אבל מכאן ועד לקונספירציה הדרך ארוכה. אני לא חושב שמתפקידי להפריך תיאוריות דמיוניות. יחד עם זאת, מאחר שמי שהעלה את השאלות הפעם זו משפחת רבין, אני סבור שהייתי צריך להגיב, לפחות מההיבט ההיסטורי, ולשים בכך סוף לדבר. לכן החלטתי לתת את הראיון הזה". נפגשת פעם עם דליה רבין? "יום לפני פרסום הקלטת בטלוויזיה הייתי אמור להיפגש עם דליה רבין ועם יובל רבין במשרד עורכי הדין של דב וייסלגס. הם אמרו שהם רוצים בפגישה, ולא נימקו מדוע. זמן קצר קודם לפגישה הם הודיעו שהפגישה מבוטלת, בלי לנמק". דליה רבין לא חושבת ששגתה כשהציגה את קמפלר כ"שאלה פתוחה", ומופתעת לשמוע שדבריה עוררו בעיה. "שום דבר לא חדש", היא מדגישה. "את כל השאלות האלה אני שואלת כבר שלוש שנים". אבל ועדת שמגר לא משאירה פתח לתהיות באשר לקמפלר. "הסיפור של רוני קמפלר לדעתי לא מצא תשובה סופית. הסיפור שמישהו עלה על הגג, וצילם את כל מהלך האירועים, זה נראה בדיעבד תמוה". יש לך איזשהו ספק שקמפלר צילם את הרצח באופן תמים לחלוטין? "אני לא יודעת. מאיפה לי לדעת?" למה כינית אותו 'הקמפלר הזה'? "זה היה כהתייחסות לכך שעוד אדם עלה שם על הגג. אין לי שום דבר נגד רוני קמפלר. לא ידעתי שאיימו עליו בעבר, ואני לא רוצה להזיק לו. אני רק רוצה להציג שאלות". לאדיר יש מקורות דליה רבין אינה הראשונה שמציגה שאלות בקשר לרוני קמפלר. בארבע השנים האחרונות הוא היה יעד מרכזי ל"חקירותיהם" של חסידי תיאוריית הקשר. העקבי ביותר בהעלאת החשדות נגדו הוא אדיר זיק, שדר ערוץ 7. זיק, לדעת רבים, הוא מגדולי המסיתים נגד יצחק רבין בחודשים שקדמו לרצח. גם כיום הוא ממשיך לשדר בערוץ "תוכנית אישית", מדי יום שישי בתשע בבוקר. זיק חוזר וטוען, כי רוני קמפלר הוא סוכן שב"כ, שתיעד את הרצח בשירות השב"כ, והוברח מהארץ לאחר פרסום הקלטת. הוא משוכנע שקמפלר הוא "הטעות הקטנה" שעשה השב"כ בפשע המושלם שזמם. כמו חסידים אחרים של "תיאוריית הקשר", גם זיק ניסה ליצור קשר טלפוני עם רוני קמפלר. קמפלר טרק לו את הטלפון. את "חשדותיו" נגד קמפלר פירט זיק במאמר "שמפניה, יין נסך", שפורסם בעיתון "הצופה" בהבלטה בנובמבר 97'. המאמר, שעורר תגובות קשות, היה - עד לאחרונה לפחות - החדירה הבוטה ביותר של תיאוריית קונספירציה לתקשורת המרכזית. במאמר העלה זיק "58 שאלות" הנוגעות לרצח רבין. מרביתן קשורות לאבישי רביב. מבין השאלות הנוגעות ישירות לליל הרצח זוכה רוני קמפלר למקום מכובד: "שאלה 36: מדוע צילם רוני קמפלר, שקיבל מצלמת וידיאו חדשה במתנה, את החלק החשוך והאחורי של העצרת 'כדי לבדוק את המצלמה' ולא את במת המופעים המוארת? מיהו 'החבר' שנתן לו את המצלמה?" "שאלה 37: מדוע התמקד מדי פעם בדמות חשוכה וחסרת חשיבות שישבה שם (יגאל עמיר)?" "שאלה 38: מדוע לא פירסם מיד את העובדה שיש בידו הצילום של הרצח והמתין מספר שבועות עד הפרסום? האם הסרט עבר בדיקה של השב"כ? האם גם רוני קמפלר הוא סוכן שב"כ?" "קמפלר הוא סוכן שב"כ. השב"כ החביא אותו בחו"ל לאחר הרצח, ואחר כך החזיר אותו לארץ", טוען זיק גם היום. "עכשיו הם באים וטוענים נגדנו, 'הטמבלים האלה, הם טענו שהוא לא בארץ והנה - הוא בארץ'. אבל האמת היא שהוא הוברח מהארץ והוחזר, כי כמה הם יכולים להעניש את הבנאדם?" אתה יכול לבסס את הטענה הזו? "אני לא יכול להסביר על סמך מה אני יודע שהוא סוכן שב"כ. אבל יש לי מקורות. עקבנו אחרי קמפלר". אתה תמיד טוען שלא מתייחסים אליך ברצינות, והנה - יש לך הזדמנות להראות חומר רציני, ואתה לא לוקח אותה. "אני לא יכול להראות את המקורות שלי. אני מסכן את עצמי ואת חיי. אני נלחם נגד מנגנון. הם בטח מאזינים לנו גם עכשיו". מה אתה חושב על הדברים שאמרה דליה רבין? "דברים מתפתחים בכיוונים בלתי צפויים. ידעתי כבר מזמן שלדליה רבין יש שאלות. התהליך הזה מוכיח שבני משפחת רבין הם אנשים חכמים". אין לך בעיה עם זה שהשידורים שלך מציבים את חייו של רוני קמפלר בסכנה? "אני מסכן אותו? הוא סוכן שב"כ. הוא מסכן אותי. האיש הזה הוא לא צדיק תמים. אם מישהו הוא גנב, אז לא צריך לחשוף את זה?" זיק, חשוב להדגיש, אינו מייצג את עמדת ערוץ 7. אפילו להערכתו, תיאוריית הקונספירציה קנתה אחיזה מוגבלת. "אני חושב שמקרב הציבור החרדי 80% חושבים שאני צודק, וככל שמתקדמים אל המפד"ל אנשים פחות מאמינים לי. אלה אנשים שנולדו עם פגם גנטי במוח", הוא אומר. ובכל זאת, יש כאלה הנותנים לזיק ליהנות מהספק, והספק הולך ומחלחל במיוחד עכשיו, כשהוא יכול להיתלות באילנות חדשים ומכובדים. "אני לא מאמין שיש בזה סיפור", אומר ראש מערכת החדשות של ערוץ 7, חגי סגל, "אני נוטה לראות את הדברים כפשוטם: הבחור פשוט היה שם וצילם. אבל אני מכבד את אדיר על כך שהוא פועל בנושא הזה. מי יודע, אולי בסוף יתברר שאני טועה ואדיר צודק?". תשובות פשוטות לשאלות לא רק בחוגי ימין קיצוני מעורר השם קמפלר חשדנות. משאל אקראי יגלה, שגם בקרב אנשים שיוגדרו כ"אדם הסביר" מעלה חלקו של קמפלר בתיעוד רצח רבין תהיות. דבריה של דליה רבין בתוכנית של רזי ברקאי כמו ביססו בציבור את האמירה, ש"יש משהו עם הקמפלר הזה". קל להבין כיצד הדבר קרה. במישור הישיר, הרגשי, קמפלר - האדם היחיד שצילם את רצח רבין, למרות שאינו צלם מקצועי - נקלע לצירוף מקרים, שהדעת מתקשה לקבל אותו כפשוטו. בסיום העצרת בכיכר מלכי ישראל הוא עלה לגג גן העיר והתמקד בזירת-הרצח - היציאה מהחניון הפונה לרחוב אבן גבירול של בניין העירייה - כשזו היתה עדיין תמימה לחלוטין, ומבלי שהיתה לו לכאורה סיבה הגיונית לעשות זאת. לאחר שידור הקלטת אמר קמפלר בראיון ל"ידיעות תקשורת", כי הרגיש בשעת הצילום ש"קול פנימי" דחף אותו להמשיך לצלם את הנעשה בחניון. היום, ממרחק ארבע שנים, הוא אומר שכבר אינו מרגיש שיד הגורל היתה שם לכוונו. הופעותיו בתקשורת לאחר שניתן פרסום לקלטת לא סייעו לשכך את התמיהות. קמפלר הוא אדם מסוגר ורגיש. הוא חרד באופן לא-ישראלי לפרטיותו, ומסרב להשיב, באופן מעורר הערכה, על כל שאלה שעולה ממנה ריח של מציצנות. בכל מהותו הוא נראה כליהוק מושלם לדמות האנטי-גיבור בדרמה היסטורית. מבעד למסך הטלוויזיה, הוא נראה ב-95' לאנשים רבים כליהוק מושלם מדי. אבל התהיות שמועלות לגבי קמפלר, בשיחות סלון או במקומות אחרים, קלות להפרכה. זאת, למרות שקמפלר עצמו אינו מוכן להשתתף במאמץ להוריד את "שאלת קמפלר" מסדר היום. "אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד: נחקרתי בוועדת החקירה הממלכתית, נחקרתי במשטרה ובפרקליטות, ונחקרתי בחקירה הנגדית במשפטו של הרוצח. עניתי לאנשים שהתעניינו, אפילו ברחוב", הוא אומר. "מבחינתי די, נמאס. הכל מתועד, והדברים החשובים הם הדברים האותנטיים של מה שאמרתי אז, ולא מה שנאמר היום". בסך הכל אפשר להציג סביב חלקו של קמפלר בתיעוד רצח רבין חמש תהיות. לכולן, כך נדמה, תשובות סבירות. 1. מדוע עלה רוני קמפלר לגג גן העיר עם המצלמה בתום העצרת? קמפלר - לפני תיעוד הרצח כמו לאחריו - הוא צלם חובב, שהירבה לתעד במצלמת וידיאו אירועים פרטיים וציבוריים, לאו דווקא כאלה בעלי הקשר פוליטי. כשהוא מגיע עם המצלמה לאירוע, הוא נוהג לצלם באופן לא בררני במיוחד. את רבין הוא תיעד בשורה של אירועים קודם ל-4 בנובמבר. ב-4 בנובמבר הוא תיעד את העצרת כולה; בסיומה, הלך לחניון וחיכה שם לרבין כדי לצלם אותו ואת שאר המכובדים. כשראה שהצפיפות אינה מאפשרת לו לצלם, עלה על גג גן העיר וצילם משם. 2. מדוע קמפלר לא פונה מגג גן העיר לפני שרבין ירד, והתאפשר לו להמשיך לצלם? קמפלר לא היה היחיד שלא פונה מגג גן העיר, שבו עמדו אנשים נוספים. הוא היה יכול לעמוד שם ולצלם בשל מחדל האבטחה הכללי. בדו"ח ועדת שמגר, בסעיף המתייחס ל"נושאים שלא היתה להם השלכה ישירה על התפתחות האירוע", נכתב: "המאבטח שעל גג גן העיר (ג"ק), שהוצב שם רק לקראת ירידת ראש הממשלה, לא דרש את סילוקו של הקהל שהתאסף שם אלא רק את הרחקתו: לאור אורכו של הגג, והיעדר התאורה בו, לא יכול היה להיות פיקוח יעיל על כל האנשים". 3. מדוע התמקד קמפלר ביגאל עמיר בצילומים? קמפלר טען בעבר שדמותו של עמיר בלטה במיוחד על המדרכה הסמוכה לחניה. במשפטו של יגאל עמיר אמר קמפלר בתשובה לשאלת סניגורו של עמיר, כי "ניסיתי לחשוב מי מבין האנשים שאני רואה עלול להיות מעורב באירוע כלשהו. משום מה, הוא (עמיר) נראה לי. משהו נראה לי מוזר". מעבר לכך, הרושם שקמפלר "התמקד במיוחד" ביגאל עמיר נובע, בין השאר, מכך שלרוב משודרות לא יותר מדקות ספורות מהקלטת שצילם בעצרת. למעשה, אורכה של הקלטת המקורית הוא יותר משעה, ויגאל עמיר הוא רק חלק שולי ממנה. 4. מדוע חלף יותר מחודש מזמן הרצח ועד שנמכרו הזכויות על שידור הקלטת בטלוויזיה? קמפלר רצה להעביר את הקלטת לוועדת החקירה שתוקם כדי לחקור את אירועי הרצח, קודם שימכור את זכויות השידור עליה, וכך אכן עשה. לאחר שוועדת החקירה ביקשה מהציבור להמציא לה חומר תיעודי על הרצח, הוא פנה לוועדה בדואר רשום וסיפר לה על הקלטת שברשותו. שיתוף הפעולה שלו עם ועדת שמגר זיכה אותו במכתב תודה מהוועדה. היום אומר קמפלר, כי ועדת החקירה "לא השאירה אבן הפוכה" בחקירה שלו. כשהוא נשאל אם יש לדעתו מקום לחקירה מחודשת, הוא משיב: "לדעתי לא, כי אני סומך על ועדת שמגר בכל מאת האחוזים. אני לא הסמכות לקבוע אם יש מקום לפתוח את החקירה מחדש. אני מודע לכך שאנשים רואים את הקלטת המתעדת את הרצח, ולכל אחד יש פרשנות אחרת. ראיית התמונות היא סובייקטיווית. באופן אישי, סובייקטיווי, מפריע לי הקטע של יגאל עמיר, שהוא עומד שם ליד העציץ כל כך הרבה זמן באין מפריע. זה מזעזע אותי". 5. אז מדוע "נעלם" רוני קמפלר? כמועמד טבעי להשתתף במשדרי יום השנה לרצח רבין, האלם הכמעט מוחלט שגזר רוני קמפלר על עצמו עורר לפחות סקרנות. הסקרנות הזו נתמכת בעובדה שמספר הטלפון שלו אינו מופיע במודיעין בזק, ושהוא אינו גר בדירה הרשומה על שמו. ובכן, לאמיתו של דבר, את חייו הפרטיים של קמפלר לא אופפת כל חשאיות: את כתובתו ואת מספר הטלפון שלו אפשר לברר במאמץ לא גדול; בני משפחתו אינם נרתעים לדבר אודותיו; מספר הטלפון שלו בעבודה אינו חסוי; בארבע השנים האחרונות היה רק פעמיים בחו"ל. קמפלר אינו מסתתר או מסתגר: הוא פשוט אדם לא מוחצן מטבעו, שמבקש לכבד את פרטיותו. אלמלא אמרה חברת הכנסת רבין את מה שאמרה, הוא לא היה מוכן להיחשף מחדש לתקשורת. קמפלר כל כך חרד לפרטיותו, עד שהוא אינו מוכן להסכים שפריט כלשהו בדירתו יתואר בעיתון. ובכל זאת, אפשר ללמוד מביקור בדירה שסכומי הכסף שקיבל בעקבות מכירת הזכויות על שידור קלטת הרצח לא שינו את חייו באופן מהותי. אין בו כל גילוי ראוותנות או פזרנות. נהפוך הוא. ראיתי את ג'ולי אנדרוז לפי ההערכה שרווחה בעיתונות לפני ארבע שנים, "ידיעות אחרונות" והערוץ השני שילמו לקמפלר תמורת זכויות השידור כ-350 אלף דולר. בנוסף לכך, הם התחייבו להעביר לו 50% מהתמלוגים על מכירת הקלטת לתחנות טלוויזיה זרות. בתמורה, הוא העביר להם את הקלטת מבלי לשמור לעצמו עותק מקורי. בנוסף לכך חתם על חוזה בלעדיות עם "ידיעות" ועם הערוץ השני, שלפיו לא ידבר עם כלי תקשורת אחרים על נושאים הקשורים ישירות לקלטת. בחדשות ערוץ 2 ששידרו את הקלטת צפו 82.5% מכלל צופי הטלוויזיה באותו ערב. השאלה, מי היו אותם 8.8% שצפו בערוץ הראשון באותה שעה, אינה ממש קשה. מן הסתם היו אלה צופים שלא קלטו את שידורי הערוץ השני מטעמים טכניים. לדברי שלום קיטל, מנכ"ל חברת החדשות, הקלטת המתעדת את הרצח נרכשה על ידי עשרות רבות של תחנות זרות. קיטל אינו יכול לציין את הסכום שגרפו ממכירת הקלטת מטעמים של סודיות מסחרית, אולם לפי ההערכות כיסתה מכירת זכויות השידור לתחנות זרות את ההשקעה, וככל הנראה גם הניבה רווח המסתכם בכמה מאות אלפי דולרים. בין השאר פורסם, כי הערוץ השלישי של רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית רכש ב-110 אלף דולרים בלעדיות על שידור הקלטת במדינה, וכי תחנות טלוויזיה בגרמניה, בספרד, בהולנד, בצרפת, בבריטניה וביפאן רכשו את הזכויות בסכומים דומים. אם נתונים אלה נכונים אפילו באופן חלקי, הרי שאפשר להעריך, כי אחרי ניקוי מס גרף קמפלר סכום של כמיליון ש"ח ממכירת זכויות שידורה של הקלטת. זהו סכום נכבד, אבל לא משהו שמשנה חיים מקצה לקצה. בפרספקטיווה של ארבע שנים, לקיטל אין כל ספק שהיה נכון לרכוש את הקלטת. "מדובר בחומר היסטורי מזעזע. אני חושב שמרגע שהוא תועד היה צריך להביא אותו לידיעת הציבור", הוא אומר, ומוסיף: "בא אדם עם קלטת, ודרש כסף. המדיניות שלנו היא לא לקנות תיעוד, אבל לכל כלל יש יוצא מהכלל. אני לא שפטתי את זה במונחים הרגילים". גם לקמפלר אין מחשבה שנייה. "האם אתה מכיר מישהו שהתחרט על זה שקיבל כסף, וכדין?", הוא שואל. "אני חושב שפעלתי נכון. התוצאה היתה גם שהיתה לי יותר שליטה באשר לאופן שבו התייחסו לקלטת, לצילומים ואלי". האם הכסף חולל שינוי גדול בחייך? "גדול לא. פה ושם הרשיתי לעצמי יותר לוקסוסים". אתה יכול לתת דוגמה למשהו שיכולת להרשות לעצמך לעשות? "החוויה שאני זוכר הכי טוב ושהכי ריגשה אותי זה שהייתי בברודווי, בניו-יורק, וראיתי את ג'ולי אנדרוז משחקת במחזמר 'ויקטור ויקטור-יה'. ישבתי בשורות הראשונות, ראיתי אותה ממש מקרוב. זו חוויה אדירה לראות אותה בשורות הראשונות. לפני ארבע שנים בכלל לא הייתי מעלה על דעתי לקנות כרטיס בשורות הראשונות. אנדרוז מקרינה כל כך הרבה חינניות, ונותנת את כולה לקהל. זה עובר אחרת מאשר בקולנוע או בתיאטרון. מאוד התרגשתי מהאופן שבו מפרגנים באמריקה. אף פעם לא ראיתי איזשהו שחקן או שחקנית ישראלים שמקבלים כל כך הרבה מחיאות כפיים". מה עוד? "הייתי בטיול מאורגן בספרד, עם מדריך מעולה ובתי מלון ברמה גבוהה. מאוד התרגשתי ממוזיאון ה'פראדו'. ראיתי את ה'לס מנינס', וחובה על כל צלם לראות אותה. היתה שם גם תמונה אחת שבגללה ירדו לי דמעות מהעיניים, אבל אני משאיר את זה לעצמי". היו לך מפגשים מעניינים? "יצא לי להיפגש עם אלמנתו של צלם ישראלי שצילם תמונות אדירות, היסטוריות. סיפרתי לה שאני הצלם שצילם את רצח רבין, והיא מאוד התרגשה. היא הראתה לי את האוסף הגדול שלו, ואם היה לי אומץ הייתי קם ומנשק אותה". אתה יכול להסביר למה אתה כל כך אוהב לצלם? "קשה לי לענות על השאלה. זה יותר עניין לפסיכולוגים. כשאני מצלם אני מרגיש כאילו אני מצייר, המצלמה היא כמו מכחול, אבל למעשה זה הרבה יותר מורכב. מה שאני יכול לומר זה שכשאני הולך לצלם - יש תקופות מתות ויש תקופות פוריות - אז יוצאות לי תמונות טובות, מה גם שזה בא לי מאוד בקלות. אני פשוט מוצא, לא מחפש. לפעמים עומדים לידי צלמים מסוימים, עומדים ומחכים לצילום, ואני מרביץ תמונות ומתפלא עליהם, איך הם עומדים תקועים ולא רואים מה יש מול עיניהם". מה האירוע האחרון שצילמת? "מצעד האהבה. זה היה אירוע ססגוני מאוד. אנשים כבר לא מזהים אותי. ואם יש אנשים שמזהים אותי, הם מכבדים את רצוני בפרטיות". מאז רצח רבין אתה מצלם פחות? "אחרי הרצח לא הייתי מסוגל לצלם כחודשיים. לא הייתי מסוגל להחזיק מצלמה ביד. אחר כך קניתי מצלמת וידיאו בפעם הראשונה. מאז התחלתי לצלם הרבה יותר. היום אני שמח לראות הרבה צלמי וידיאו חובבים מצלמים לידי. באיזשהו מקום אני מרגיש שקצת תרמתי לזה. אחרי הרצח אמרו לי בהרבה חנויות וידיאו שיש ביקוש יותר גדול למצלמות וידיאו בגללי. אם זה נכון, אז אני שמח".

© פורסם ב"הארץ" בתאריך 11/18/1999