מי זוכר את אבישי רביב?

יום חמישי ל' בסיון תשס"א, 21 ביוני 2001
מי זוכר את אבישי רביב?

מאת ישראל נבנצאל

מדוע משפטו של רביב נדחה שוב ושוב?

בשבוע שעבר היה אמור להיפתח משפטו של אבישי רביב.
בהתאם למסורת זה מכבר, נדחה המשפט למועד מאוחר יותר.
נראה לי, שבמקרה הנדון במקום לקיים את מצוות "צדק צדק תרדוף",
נוקטת המערכת המשפטית מדיניות של "מצדק צדק תברח".

נזכיר למי ששכח במי מדובר; בעת שהיה עובד השב"כ נחשד אבישי רביב בכך
שנקט סדרת פעולות שמטרתן להכפיש את נאמני ארץ ישראל בכלל ואת ציבור
המתנחלים ביהודה ושומרון בפרט. לאור זרקורי הטלוויזיה הוא ביים
"בסודי סודות" טקס השבעה לארגון מחתרת פיקטיווי, שלא היה ולא נברא.
בין השאר הוא הקים ועמד בראש ארגון "איל", שהסית והדיח צעירים
לאלימות. כל הפעולות האלה אינן נושא המשפט, מפני שכנראה נעשו "ברשות
ובסמכות". נושא המשפט, ששוב נדחה, הוא אי מניעת הרצח המתועב של ראש
הממשלה יצחק רבין.

מובן שמועלות טענות משפטיות כאלה או אחרות להצדקת הדחיות. אך הבה
נתייחס לתהליך במקום לעילות המשפטיות לדחיית המשפט. הדעת נותנת,
שלפחות אחד הצדדים צריך להיות מעוניין בזירוז הדיון בתיק. נניח
שאבישי רביב אכן חף מפשע. כל זמן שלא הוכחה צדקתו, מרחפת מעליו עננת
החשד. על פי החשד, הוא לא רק ידע לכאורה על תוכניות הרוצח, אלא אף
דחף אותו לפעולה באומרו "נראה אותך גבר". הדעת נותנת, שאדם שחשד כזה
מרחף מעליו יעשה הכל כדי לטהר את שמו. והנה, למרבית הפלא, יש לרביב
זמן לתרגילי דחייה והשהיה.

ונניח שההיפך הוא הנכון. הרי מעניינה של התביעה הוא להעניש פושע זה,
למען ישמעו וייראו. במיוחד כאשר מדובר ברצח ראש ממשלה. כמובן, סביר
מאוד שכל צד דבק באמונתו - התביעה באשמת רביב, והנתבע בצדקתו. במקרה
זה כולם יהיו מעוניינים שהאמת תצא לאור. ואכן כך קרה במשפטה של
מרגלית הר-שפי, שבו הסתיימו כל ההליכים והיא מרצה את עונשה בבית
הכלא.

כאשר המשפט של רביב נדחה בלי התנגדות נמרצת של הצדדים, וכאשר השופט
בתיק איננו נוקט צעדים לקיום הדיון על אפם ועל חמתם של המבקשים
לדחותו, עולה החשד, שכל אלה יודעים משהו שהציבור איננו יודע. ואכן
חשד זה זוכה לביסוס כאשר מתברר, שאחת הסיבות לדחייה היא מחלוקת בין
הפרקליטות לסניגוריה בקשר לשימוש בחומר סודי הנמצא בתיקי השב"כ. אם
החשד דבק רק ברביב, מה יכול להיות סודי כל כך? הרי השאלה מדהימה
בפשטותה: "האם דיווח אבישי לממונים עליו או לא?" הבריחה ממתן תשובה
לשאלה זו מעלה את החשד, שזאת העילה האמיתית לדחיות החוזרות ונשנות של
המשפט.

בהליכים פליליים מקובל להעמיד לדין במשותף את כל החשודים באירוע
פלילי, ויש בכך היגיון. קיים סיכוי רב יותר שהאמת תצא לאור כאשר כל
המעורבים שומעים את כל העדים ואת עדויות הנתבעים האחרים. כך קל יותר
לברר סתירות בין העדויות. והנה, המערכת המשפטית הפרידה בין משפטה של
הר-שפי למשפטו של רביב, כאשר על פי החשד שניהם היו נוכחים יחדיו כאשר
הרוצח המתועב דיבר על תוכניותיו. קיימת סבירות גבוהה, שבמשפטו של
רביב ייחשפו פרטים השופכים אור גם על אשמתה או זכאותה של הר-שפי. אם
כן, היכן רדיפת הצדק?

אני ורבים שכמותי מאבדים כל אמון במערכת המשפטית,
כאשר האזרחית הפשוטה הר-שפי נמקה בכלא משום שלא דיווחה למשטרה על דברי
יגאל עמיר, בשעה שאבישי רביב, עובד השב"כ שקיבל את משכורתו כדי להתריע
והוא נאשם בכך שלא עשה זאת, מהלך חופשי. ואולי בכלל אשם מי ששלח את רביב
כדי להסית את עמיר? מדוע בורחת המערכת מליבון סופי של הפרשה הכאובה הזאת?

להערכתי, מטרת המערכת המשפטית היא להמשיך ולדחות את הדיון בתיק זה עד
שלא יהיה בו עוד עניין לציבור, ובטענה זו יהיה אפשר לסוגרו. ואכן,
מרבית אמצעי התקשורת התעלמו בשבוע שעבר לחלוטין מהמשפט ומדחייתו.

פרופ' נבנצאל הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

© כל הזכויות שמורות לעיתון "הארץ" 2001