את גבריאל לוי ומשה עטיה, שני הנאשמים שזוכו על-ידי השופט ירון לוי, ייצג בתחילת הדרך עו"ד שמחה ניר. עו"ד ניר זימן לעדות את שרגא צור, אחד מהמדענים ואנשי המקצוע המובילים בתחום הלייזרים בישראל.

ככל שנתארך ההליך המשפטי והוצאות ההגנה תפחו, הפך נטל ההגנה כבד יותר ויותר, עד שבסופו של דבר החליט עו"ד ניר שקיים ניגוד אינטרסים בין הייצוג שלו לבין טובת הנאשמים (השופט לוי מותח ביקורת על דרך ניהול ההגנה, אולם לא נראה שהיא רלבנטית לעניין המקצועי והמשפטי שנדון).

כאשר חדל עו"ד ניר לייצג את הנאשמים, ומאחר שמדובר בדיון בעל השלכות מהותיות מאוד, הועבר התיק לטיפול הסנגוריה הציבורית, שם קיבל אותו לידיו עו"ד אשר ארבל.

עו"ד שמחה ניר שמח, כמובן, על הכרעת הדין, אבל מאמין שהעניין אינו גמור עד שהוא מסתיים. את דעותיו בעניין הממל"ז ומדיניות האכיפה המשטרתית, כמו גם את השתלשלות הפסיקה בעניין הממל"ז (ובקרוב גם את פסק-הדין החדש), הוא מפרסם באתר האינטרנט שלו.

עו"ד ארבל הוא אחד האנשים שמכירים את המערכת המשפטית והמשטרתית כמעט מכל זווית אפשרית, ובסיכומו של דבר הוא החתום על ההגנה במשפט זה. ארבל: "המסקנה הראשונה בעקבות הכרעת הדין היא שמשטרת ישראל, אם היא דבקה באמונתה, צריכה לכל הפחות להקפיא את כל הפעילות של שימוש במכשיר, או להוסיף לאכוף אבל להשהות דיון משפטי, עד להחלטה של ערכאה גבוהה יותר. אף שהצורך באכיפה מובן, לפחות עד לקבלת פסיקה אחרת אפשר לנהל את ההליכים באופן דחוי".

על הצפוי בהמשך אומר עו"ד ארבל: "משטרת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שלא לערער על הכרעת הדין, ואני מעריך שכך יקרה. בכל מקרה, המשטרה צריכה להשהות את הפעולות המשפטיות ולנסות לקבל פסק-דין שיניח את דעת הציבור. לגבי העתיד, אין ספק שכל מיכשור אכיפה שנכנס לפעולה צריך לעבור ועדת תקינה מסוימת, שבה יהיו לא רק אנשי המשטרה ומכון התקנים, אלא גם אנשי רשויות אחרונת כמו לשכת עורכי-הדין. פרשת הממל"ז מראה לנו כיצד אסור לבצע דברים, משום שבסיכומו של דבר העלויות העצומות למדינה, שנובעות מן ההשקעה בזמן שיפוטי, מעלויות ההגנה והתביעה ומן ההליכים המשפטיים, גבוהות הרבה יותר מאשר לו הוכשר המכשיר מראש".

מקור המקורב לבתי-המשפט מדווח למעריב: "המצב נכון לרגע זה הוא שבעקבות הכרעת הדין כל שופטי התעבורה ב בית-המשפט ברמלה אינם פוסלים כרגע רשיונות נהיגה בהליך של 'פסילה מנהלתית' )כאשר המשטרה מבקשת לשלול רשיון בטרם קיום משפט(. עם זאת, בבתי-משפט אחרים בישראל עדיין ישנם שופטי תעבורה שלא מכירים את פסק-הדין ומוסיפים לפסול פסילות מנהלתיות".

עו"ד יגאל טמיר, חבר ועדת התעבורה של לשכת עורכי-הדין, מבטיח שכבר בימים הקרובים תחדש הלשכה את הלחץ על היועץ המשפטי לממשלה להשעות את השימוש בממל"ז. "ההבדל המשמעותי בין הכרעת הדין הזו לבין כל מה שהיה לפניה", אומר טמיר, "הוא שעד היום בית-המשפט המחוזי והעליון התבססו על פסיקה שהצטברה, ועל משך השימוש במכשיר, ולא על בדיקה מדעית והוכחה שהמכשיר אינו מבצע טעויות. בפני השופט לוי נעשה הניסיון המבוסס הראשון בפני ערכאה אזרחית לקעקע את החזקה העובדתית בדבר אמינות הממל"ז באמצעות מומחים. ואכן - החזקה הזאת קועקעה ולא הוכחה מעבר לספק הסביר אמינות הממל"ז. שומה על משטרת ישראל, במקום לצאת בהכרזות מתלהמות, להיווכח אל נכון מפסק-דינו המאלף של השופט ירון לוי, ומזה של קודמו, השופט הצבאי סא"ל דורון פיילס, כי הממל"ז לא עבר את כור ההיתוך ואת הבחינות והבדיקות המתאימות לשם הכש רתו לאכיפת עבירות מהירות, ולעצור המשך אכיפת עבירות המהירות עד לבחינת הממל"ז על-ידי מכון התקנים או גוף מקצועי ניטרלי אחר. יודגש כי דו"חות בגין עבירת המהירות מהווים אחוז נכבד מן האכיפה המשטרתית בכלל.

"טענת המשטרה כאילו פסק-דין של רשות שופטת בישראל לא מעניינת אותה היא פשוט חוצפה ושערוריה. חרף העובדה שמדובר בפסק-דין של בית-משפט שלום לתעבורה, שומה על משטרת ישראל לכבד כל פסיקה של ערכאה שיפוטית, תהא אשר תהא, מה עוד שבפני ערכאה זו, כפי שידוע למשטרת ישראל, נבחנה לראשונה הסוגיה של אמינות הממל"ז על-ידי עדויות מומחים. משטרת ישראל ייחסה חשיבות מיוחדת לבחינה זו והביאה את כל ראיותיה ומומחיה בהליכים שארכו כשנתיים ימים, וכללו גם ביקור בשטח וניסויים לגבי אופן השימוש בממל"ז ונכונות האכיפה".

---