אתר זה מדווח על מקרים בהם בחר בית המשפט העליון
בראשותו של כבוד הנשיא - "הדיקטטור המנומס", אהרן ברק,
להתעלם מאי-צדק בולט

נשיא בית המשפט העליון העביר לא אחת מסר שהובן בציבור כי "הכל שפיט". ואולם כאשר הדבר לא היה נח באופן אישי לשופטים היושבים בדין חרג -עד כה- בית-המשפט ממדיניותו המוצהרת ונמנע מלהיכנס לעובי הקורה.

באולמות בית המשפט העליון לא חשו מעולם ברעידות האדמה המתרחשות חדשות לבקרים בכל רחבי המדינה ובמיוחד בשרות המדינה. ראשית משדר הבניין עצמו ריחוק וניכור ומעצים את מעמד השופטים שמאחורי אמירותיהם הנבובות אין ולא כלום פרט להגנה על האינטרסים שלהם ושל המקורבים להם. שנית, הרושם שנותר בי מכל ההליכים שניהלתי עד כה בבית המשפט העליון שהאדישות המופגנת של השופטים כל כולה מעיד על משוא פנים ולאו דווקא על הנייטרליות המתבקשת - כפי שהם אכן מנסים לשדר. אינני הראשון וגם לא האחרון הטוען כי "מאחורי התפאורה הקפואה - שופטים בחליפות פינגווינים, תקרה גבוה, דוכני עץ ממורקים - רוחשת מציאות מבעבעת של יחסי תן וכך נודפי ריח רע." _{עוזי בנזימן - הארץ יום ששי 9 ביולי 2004}

על פי חוק מבקר המדינה התשי"ח-1958 מערכת-המשפט כולה, בשונה ממוסדות השלטון האחרים חסינה מביקורת חיצונית (פרט לביקורת הציבור). הביקורת הממוסדת היחידה היא של מערכת בתי המשפט כאשר בית המשפט העליון עומד בראשה ובראשו נשיא בית המשפט העליון - כיום אהרון ברק.

הואיל והמערכת הזו אינה נתונה לביקורת (גם כשהחלטותיה שגויות) אין האזרח הקטן יכל לעשות דבר וחצי דבר כדי שאמת והצדק יצאו לאור. הסעד היחיד הנותר לנפגע הוא פרסום ציבורי.

הואיל והמדיה הממוסחרת, בוחרת גם היא (למעשה) להתעלם מבעיות האזרח הקטן (שאינו מקושר), כל מה שיכול לעשות האזרח שנפגע הוא פרסום פרטי באמצעות האינטרנט.

 אנא המתן להופעת הדף הבא
או הקלק על קישור זה