פסיקה בעניין ממל"ז מד מהירות לייזר

החלטה בעניין מד מהירות לייזר




בבית המשפט העליון


דנ"פ ‎8488/00


בפני: כבוד הנשיא א' ברק


העותר: מרדכי וייס


נגד


המשיבה: מדינת ישראל


עתירה לדיון נוסף בהחלטתו של בית המשפט
העליון ברע"פ ‎4132/00, מיום ‎6.11.2000,
שניתנה על ידי כבוד השופטים: מ' חשין,
י' טירקל, א' א' לוי


בשם העותר: בעצמו



החלטה


‎1. העותר הואשם בנהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת. בית משפט השלום לתעבורה (השופט י' לוי) זיכה אותו, בקבעו כי מכשיר הממל"ז שממצאיו שימשו בסיס להגשת כתב האישום אינו אמין בטווח בו נקלטה מכוניתו של העותר (כ‎500- מטר). בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אחיטוב) קיבל את ערעורה של המשיבה על הזיכוי בקבעו, כי קיימת חזקה באשר לאמינותו של הממל"ז, כי על העותר הנטל לסתור חזקה זו וכי בית המשפט לתעבורה לא היה מוסמך להכריע כנגד החזקה בלא שהובאו בפניו עדויות מומחה. בית המשפט העליון (כב' השופטים מ' חשין, י' טירקל וא' א' לוי) דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר בקבעו:

"בלא שניכנס לנושא אמינותו של הממל"ז לגופו - ועל כך אין אנו מחווים דעה - בעניינים שלפנינו לא הונחה תשתית עובדתית למתן רשות ערעור. הבקשה נדחית."



‎2. העותר מבקש לקיים דיון נוסף בהחלטה זו. דא עקא - טענותיו מופנות למעשה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. העותר ער לכך. אלא שלטענתו הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנה משמעה מתן תוקף לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה קבע בית המשפט העליון חזקה בדבר אמינותו של הממל""ז - ומכאן חשיבותו של הדיון הנוסף.

‎3. דין העתירה להידחות. סעיף ‎30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד‎1984- קובע, כי:

"נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף."



פסק הדין נשוא העתירה אינו פוסק כל הלכה. בית המשפט לא נדרש לגוף השאלות שמעורר העותר וממילא לא אישר את קביעותיו של בית המשפט המחוזי או תמך בהן. בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור בהחילו הלכה קיימת ומבוססת הנוגעת לתנאים שבהתקיימם תינתן רשות ערעור. החלטתו אינה אלא החלה של הלכה זו על טענותיו העובדתיות והמשפטיות של העותר, וככזו אין היא מהווה "הלכה שנפסקה" (וראו: דנ"פ ‎8375/99 יהונתן בן ישי נ' מדינת ישראל, לא פורסם; דנ"פ ‎231/99 נפתלי שאלתיאל נ' מדינת ישראל, לא פורסם; דנג"ץ ‎5456/96 עזרא יצחק נ' שר החינוך, לא פורסם, דנג"ץ ‎4757/93 פדרמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח (‎5) 359). העותר מבקש למעשה לערער על שיקול דעתו של בית המשפט העליון ועל האופן בו הוחלה ההלכה - ולא לכך נועד הדיון הנוסף.




העתירה נדחית איפוא.

ניתנה היום, כ"ד בחשון התשס"א (‎22.11.2000).



ה נ ש י א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎00084880.A01/דז/