הטענה להיעלמות של תינוקות תימניים בשנים 1954-1948 מוכרת כ"פרשת ילדי תימן" ועיקרה טענה גורפת כי הילדים שנעלמו נלקחו/נחטפו מהוריהם בזדון, כאשר למשפחותיהם נאמר כי הם נפטרו ונקברו. התוודעתי לנושא לראשונה בפברואר 1986, בעקבות סערה ציבורית שקמה לאחר שוועדת הפנים של הכנסת קראה להקים ועדת חקירה ממלכתית' בעקבות תוכנית טלוויזיה ב"מבט שני", שהוקדשה לילדי תימן. ועדת הכנסת הסתמכה על מחקרו של דב לויטן מאוניברסיטת בר-אילן, שהעלה טענות על ליקויים בפעולת ועדת בהלול-מינקובסקי. לויטן טען כי שיקול פוליטי מנע הקמת ועדת חקירה ממלכתית. הוועדה לא חקרה את כל התלונות שהוגשו וייתכן שמספר הילדים שנעלמו היה גדול מ-342. הוועדה הסבירה כי ליקויים מנהליים מנעו מסירת מידע מוסמך להורים והזמנה לטקס הקבורה. לא הוסבר מדוע לא בוצע אימות של אמינות תעודות פטירה על ידי פתיחה מדגמית של קברים. במקום עבודתי היה מהנדס אלקטרוניקה שנראה תימני אסלי למרות שגדל במשפחה ממוצא פולני. לצערו לא הצליח לקבל מהוריו תשובה עניינית למראהו, שהיה שונה לחלוטין משאר בני משפחתו. בשנת 1997 התוודעתי לעיתונאי צעיר בן 17 שחקר את פרשת ילדי תימן, משום שבמשפחתו היה מקרה דומה. אלו היו המניעים שלי להמשיך ולעקוב אחר ההתפתחויות בפרשת ילדי תימן. יש שלוש תאוריות עיקריות המסבירות לכאורה את ההיעלמות הבלתי מוסברת (עד כה): 1. חטיפה ממסדית שאורגנה כנטען מגבוה, כדי לספק ילדים לזוגות אשכנזים ולאורחים מחו"ל. סברה זו נבדקה על ידי ועדת קדמי ונפסלה. 2. היו מקרים של אימוצים בלתי חוקיים ללא ידיעת ההורים, אבל אין מדובר בתוכנית ממסדית אלא בתופעה שנוהלה בערוצים מקבילים, בחסות העלמת עין ואדישות ממסדית, ומתוך אווירה תרבותית שראתה באימוצים כאלה סיוע לילד שהגיע ממשפחה נחשלת. 3. רוב הילדים מתו, למעט מקרים בודדים שנבעו מטעויות אנוש ובלבול, שנבעו מהנסיבות שתוארו לעיל. סברה זו מקובלת על כל ועדות החקירה שפעלו עד כה. ועדת החקירה הממלכתית מצאה 69 מקרים שבהם לא נמצאו ראיות לכך שהילדים נפטרו ולגביהם היא מעלה אפשרות של "מסירה מזדמנת לאימוץ". אז מה האמת?כדוגמה מובא סיפורו של אורי וכטל (מבט שני 2012):
סיפור חטיפתו של אורי וכטל (שנולד כפלתיאל רדא סעד) ממעון ויצ"ו ירושלים בהיותו בן שנה וחצי. אורי גדל בשכונה של היקים בקרית אונו. בגיל 6 גילה שהוא ילד מאומץ, בן למשפחה תימנית.
אורי נלקח לאימוץ לאחר שנחטף בילדותו. עובדות מעון ויצ"ו מסרו לאמו כי היה שיטפון במעון וכל הילדים מתו. אחותו שהיתה בת 12 עלתה על עקבותיו וגילתה כי נשלח לאימוץ למשפחת ניצולי שואה. ישנם סיפורים נוספים שיש בהם כדי להעיד על דפוס פעולה דומה. קטעים מדיון בכנסת 14 יוני 2017 מבוסס על כתבת ישראל היום: הניסויים בילדי תימן נחשפים: "מוכרח להיות להם דם כושי" , יאיר אלטמן , ישראל היום , 14.06.2017 הכתבת תמר קפלנסקי,שראיינה את שולמית מליק, שעבדה בשנת 1951 במעון ילדים, מספרת על מסירת ילדים בריאים ממעון ילדים, לא מבית חולים! |
הממסד החל לעסוק בפרשה בשנת 1967, בעקבות צווי גיוס שקיבלו המשפחות לילדים שנעלמו. תחילה הוקמה "ועדת בדיקה" ב-1967 ולאחריה במשך 34 שנים שתי ועדות נוספות. פירוט שלוש הועדות שחקרו את הנושא: 1. ועדת בהלול-מינקובסקי, פעלה כוועדה בין-משרדית בשנים 1968-1967, 2. וועדת השופט (בדימוס) שלגי, פעלה כוועדת בירור בשנים 1994-1988. 3. וועדת קדמי פעלה כועדה ממלכתית בשנים 1995-2001: בינואר 1995, חודש אחד בלבד לאחר פרסום מסקנות ועדת שלגי, ובעקבות סערה ציבורית שעוררה התבצרותם של הרב עוזי משולם וחסידיו, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית ביוזמת שר המשפטים דוד ליבאי. בראש הוועדה עמד שופט בית המשפט העליון יהודה כהן, והיו חברים בה גם אלוף (מיל') דוד מימון והשופטת דליה קובל. השופט כהן פרש מהוועדה בפברואר 1999 ובמקומו מונה שופט בית המשפט העליון יעקב קדמי.
הוועדה עסקה לא רק בילדים מתימן, אלא גם בילדים ממדינות אחרות, בפרט ארצות ערב וצפון אפריקה.
נועדה בדקה במשך כ-7 שנים למעלה מ-850 עדויות, 27 מהן נותרו חסויות. הוועדה פרסמה דו"ח ביניים באוגוסט 1997.
מסקנות וועדת קדמי פורסמו ב-2001, בדו"ח בן 1,828 עמודים שהתחלק לדו"ח ראשי בן 322 עמודים, ועוד שני כרכים של דו"חות אישיים למשפחות.
לגבי 733 נעדרים קבעה הוועדה כי הילדים נפטרו, עקב מציאת ראיות מהימנות בדבר מותם.
לגבי 56 תינוקות כתבה הוועדה כי היא לא מצאה קצה חוט לגביהם וגורלם "עלום".
הועלתה האפשרות שתינוקות אלה נמסרו לאימוץ על ידי עובדות סוציאליות.
הוועדה לא מצאה בסיס עובדתי לחטיפה מאורגנת וממוסדת של הילדים. נמצאו מקרים בודדים שבהם הילדים נמסרו לאימוץ ללא ידיעת והסכמת הוריהם. במקרים אלה קיבלה הוועדה את ההסבר, שהסיבה למסירת הילדים לאימוץ, הייתה שהיו נטושים במוסדות כיוון שניתק הקשר בינם ובין ההורים. עם זאת, הוועדה מתחה ביקורת על מחדלי הסוכנות היהודית במניעת חרושת השמועות על חטיפות ילדים, וקבעה כי הסוכנות יכלה למנוע זאת באמצעות פעולה יזומה. על תוכן הפרוטוקולים הוטל חיסיון בהוראת ממשלה עד שנת 2071.
בחדשות השבת 23.06.18 שודרה כתבתה של עידית בן שימול:
"היה פס ייצור להעלמת ילדים. החיסיון לא באמת הוסר" פעילים במאבק לחשיפת פרשת ילדי תימן בטוחים שההבטחה להסרת החיסיון על חומרי ועדת החקירה הממלכתית לא קוימה. ד"ר נתן שיפריס, שישב בכלא בעקבות מעורבותו בפרשת הרב עוזי משולם, שובר שתיקה אחרי 20 שנה ואומר כי גם היום המדינה ממשיכה להסתיר חלקים חשובים מהדו"ח על הפרשה. באוגוסט 2018 נחשף בתאגיד השידור כאן 11 (כתבה של תמר אלמוג 12.8.2018):
ועדת השרים קבעה כי קיימים חומרי משטרה שטרם נחשפו ועדת השרים לענייני ארכיונים גילתה כי בארכיון המדינה יש חומרים הנוגעים לפרשה והורתה לחשוף את כל התיקים המסווגים. כמו כן, הורתה לארכיון צה"ל לפרסם את הנתונים הסטטיסטיים שאין בהם פגיעה בפרטיות. המוסד הודיע לועדת השרים כי בארכיון שלו לא נמצאו חומרים קשורים. אם רצונכם ללמוד עוד על פרשה עגומה זו קראו סדרת מאמרים (באנגלית) שנכתבו בשנת 1997 ע"י יחיאל מאן, עיתונאי צעיר ומבריק מאשחר שבגליל. פרסומים חשובים באינטרנט מאז 1995:
|
Stop Abuse | MIDI![]() | |
![]() |
![]() site-map |
VIEW Guest Book |
This web site has been entered into the public domain in 1997 for the sake of undoing abuse of information in Israel. Quote extensively, but bear in mind this article is copyrighted as is. . . Comments, feedback, condemnation, and roses can be sent or in private to Doron Tal. |
Listen to another MIDI![]() |
This Page had been Hosted 1997-2009 By |
![]() Free Home Pages |