" הממל"ז הנו מכשיר מדידה אמין ומדויק בכפוף להפעלתו על ידי מפעיל מיומן, על פי הנחיות היצרן , ולאחר ביצוען של הבדיקות השגרתיות בטרם ההפעלה.

בהתקיים כל אלה, הנתונים שמפיק הממל"ז על מהירותו של רכב-מטרה כשרים להתקבל ולשמש כראייה בבית המשפט, וניתן לבסס עליהם את הרשעתו של נאשם גם אם אותם נתונים מהווים ראייה יחידה נגדו, ובלבד שהמדידה בוצעה על פי הנחיות " . . .
טכניות מסויימות, אשר ביהמ"ש העליון מצא לנכון לציין בהמשך פסק-דינו.

מן הראוי לציין כי ההנחיות הטכניות שנותן ביהמ"ש אינן מעוגנות בהמלצות של מומחה כל שהוא!

להלן פרשנותי בהסתמך על פסיקה זו: התנאים דלעיל לא מתקיימים במדינת ישראל,
שכן משטרת ישראל איננה פועלת לפי הוראות היצרן ולכן, אין להסתמך על המדידות שהיא מבצעת!

בכל מקרה, בהחלטה הנ"ל של ביהמ"ש העליון אין כל חידוש, מבחינתי (ד.ט.), שכן בכל חוות-דעתי המקצועיות לא טענתי כנגד אמינות הממל"ז, אלא כנגד מהימנות התוצאות המתקבלות באמצעותו, בשיטות הנקוטות ע"י משטרת ישראל.

אינני סבור כי ההנחיות החדשות שניתנו בפסק-דין זה ע"י ביהמ"ש העליון מספקות. אולם, יש בהן כדי להנחות את משטרת ישראל בכיוון הנכון.

לעניין הערעורים עצמם קבע בית המשפט העליון כי כב' השופט אמנון סטרשנוב בבית המשפט המחוזי בת"א צדק, כאשר העדיף את עדותו של מומחה התביעה ד"ר בזדין על עדותו של מומחה ההגנה, מר שרגא צור, הואיל והוא מצא כי עדותו של מר צור "היתה רחוקה מלשכנע, בלתי מבוססת כל צורכה", והשופט אף התקשה לראות כיצד ניתן להסתמך עליה ולו כראשית ראיה המעוררת ספק באמינות הממל"ז. כאן מן הראוי לציין כי כב' השופט סטרשנוב מעולם לא שמע את עדותם של המומחים. מי שכן שמע אותם היה דווקא ביהמ"ש לתעבורה ברמלה, כב' השופט ירון לוי שהחלטתו בוטלה ע"י הערכאות הגבוהות.

בתיק פלר (שם ערערה המדינה) קבע ביהמ"ש העליון כי "לא הוכח במידה הנדרשת כי המפעיל הכיר את כל הוראות ההפעלה, ואם בוצעו הבדיקות השגרתיות, וביניהן "מדידות טעות", שנועדו לוודא כי המכשיר תקין." מכאן אני (ד.ט.) מגיע למסקנה כי החלטתו של כב' השופט ד"ר אברהם טננבאום בבית המשפט לתעבורה בירושלים, אשר הרשיע את הנאשם - פלר בטעות יסודה וטוב עשה ביהמ"ש המחוזי שהפך החלטתו.

הנאשמים וגם המדינה בקשו כל אחד דיון נוסף, כל צד ונימוקיו:
דנ"פ 10415/03 - הנאשמים נגד המדינה - הוגש בתאריך 24/11/03
דנ"פ 10459/03 - המדינה נגד הנאשמים - הוגש בתאריך 25/11/03
 

כב' השופט מצא דחה את עתירות שני הצדדים - לא אושר דיון נוסף. בהחלטתו המנומקת הנושאת תאריך 29/2/2004 קבע כב' הש' מצא, כי מה שנקבע בפסק-הדין זו הכרעה המבוססת על ראיות טכניות ועדויות מומחים (למקרה ספציפי) ואשר איננה ראויה לדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים.
אין בכך כדי למנוע מבעלי דין לבקש לשוב ולבחון הכרעה זו בהתדיינויות עתידיות!
משמע, לכל נאשם עומדת הזכות להוכיח כי המכשיר איננו אמין, או כי שיטת המדידה איננה עקרונית אמינה, או כי במקרה ספציפי אחר בוצעה מדידה שלא כדין.

כאן המקום לאזכר את פסיקת בג"צ בתיק 4527/03 - עילת העתירה היתה
הפסקה לאלתר של שימוש בממל"ז:

מסקנות העד המומחה לאחר בחינה של ממל''ז