האם היתה כאן קנוניה?  

במקביל וכאילו במקרה, תשעה ימים לאחר פיטורי ע"י חברת Energia
הוצע לי ע"י הממונים שלי ברפא"ל ובראשם מר גיורא שלגי
לפרוש מ"רצון" מעבודתי ברפא"ל ומשירות המדינה. "הוסבר" לי בין היתר כי
אם לא אסכים לפרוש מרצון ידאגו לי . . .

נפגעתי כלכלית ופסיכולוגית ופחתי במאבק בשל פיטורי מחברת Energia
משפטי להגנה על זכויותי כעובד מומחה נדרש. רק אז נודע לי כי חברת
ששמה עצמה כשותפה של רפא"ל מעולם לא השיגה עבורי את Energia
אישורי העבודה הנדרשים לעבודה בארה"ב - סדרו אשרת כניסה/ויזה בלבד.

תוך כדי מאבקי המשפטי בארה"ב ובטרם חתמתי על הסכמתי לפרישה מרצון
מרפא"ל, נודע לי כי ד"ר משה לביד שיגר לגורמים ברפא"ל מכתב השמצה
שכתב כנגדי, במגמה לפגוע בשמי הטוב ולהוציא דיבתי רעה ולגרום לפיטורי
מרפא"ל בפרט ומשרות המדינה בכלל.

נודע לי לא לציטוט ולא לייחוס כי מספר עובדים בכירים ברפא"ל העבירו
את מכתב הדיבה ועותקיו לעיון מאיש לרעהו ותייקו עותק של המכתב בתיקי
האישי ברפא"ל ללא ידיעתי. תקנה 93.124 לתקנות שירות המדינה תקשי"ר
אוסרת זאת במפורש ואף יש על כך פסיקה מ-1987 של בית המשפט העליון.

הנהלת רפא"ל העלימה ממני דבר קיומו של המכתב ואף מנעה ממני עיון
במכתב לאחר שבקשתי זאת, הכל בניגוד לנוהלי רפא"ל וכן בניגוד לכללי
התקשי"ר ולהוראות נציב שירות המדינה ובניגוד לפסיקת בג"צ במקרה דומה.

מיד לאחר שדבר הגעת "תלונה" כנגדי גונב לאזני נקטתי בהליכים שונים
כדי לקבל עותק, במגמה לנסות ולהגיב על האמור שם ולהגן על שמי הטוב.
עובדי רפא"ל בכירים מנעו את הדבר ממני פרט לממונה הישיר שלי שהחליט
לאחר לבטים להבריח לי את מכתב הדיבה בפקס, ממנו קבלתי את העמוד
הראשון בלבד, שהיווה הוכחה חותכת לחשדי שאכן מכתב שטנה נבזי עושה
דרכו בין נכבדי רפא"ל.

הזהרתי אישית את היועץ המשפטי של רפא"ל, עוה"ד דן דודיוק, ואת מנהלת
,כח אדם, גברת אסתר נבון, כי מכתבו של ד"ר משה לביד הינו הוצאת דיבה
אך הם לא שעו לאזהרותי, לא הסכימו לתת לי לעיון את מכתב הדיבה, או
לקבל ממני מסמכים מאזנים שיעידו כי המכתב נועד להשמיצני ולהזיק לי.

מחוסר ברירה נאלצתי לפנות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתביעה
למסור לי עותק של המכתב ולמסור לי את רשימת עובדי רפא"ל נגד רפא"ל,
שקראו את המכתב.

על-פי החלטת בית הדין לעבודה נמסר לי ע"י בא כוחי, עוה"ד אליו ציגלר
מירושלים, עותק של המכתב בצרוף רשימה חלקית של עובדי רפא"ל שעיינו
במכתב. שלושה גלים של רשימות נוספות, של אנשים שראו את המכתב, נשלחו
אלי מפרקליטות המדינה לאחר שבקשתי לפתוח את ההליך המשפטי מחדש.

לאחר מאבק משפטי ממושך (ממאי 1994 ועד נובמבר 1996) הותר לי לעיין
בתיקי האישי ברפא"ל. העיון התבצע ביום 24 בדצמבר 1996 ואז נתגלה לי
מכתב השמצה נוסף שנשלח ע"י ד"ר משה לביד לרפא"ל . . .

בינואר 1997 הגשתי
תביעה משפטית בבית משפט השלום בפ"ת
שעילתה פגיעה בי
בשל הוצאת דיבה ופגיעה בפרטיותי. התביעה הוגשה כנגד כותב המכתב
ד"ר משה לביד ושבעה עובדי רפא"ל: מי שהינו כיום המנכ"ל - מר גיורא שלגי,
מקבלת המכתב - ד"ר זהבה שמואלי, קצין הבטחון - מר חיים דטנר, מנהלת כח
אדם בחטיבה - גברת דליה פת, מנהלת כח אדם - גברת אסתר נבון, היועץ
המשפטי של רפא"ל - עוה"ד דן דודיוק ומנהל משאבי אנוש - מר יוסף פנקובסקי.

בתביעתי טענתי כי ד"ר לביד כתב כנגדי מכתב דיבה שמהאמור בו עולה כי
התכוון לפגוע בי, להשפילני ולעשותי מטרה לשנאה, לבוז וללעג מצד עובדי
רפא"ל, לבזותינו בשל מעשים המיוחסים לי וכן לפגוע בי, במשרתי, במקצועי
ולגרום לפיטורי מרפא"ל ומשרות המדינה. פגיעה זו היתה גם פגיעה בפרטיותי
שכן הכותב מסר לעובדי רפא"ל פרטים שאינם מעניינם. מכתב הדיבה גרם
להסכמתי מאונס לפרוש מרפא"ל בטרם עת, כאשר הייתי בשיא כוחי בגיל 46.

התביעה הנ"ל הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים שקבע
בפסק דין חלקי בתאריך 24.5.99
כי הוכחתי כי נפגעתי מעוולת לשון הרע כנגדי ע"י ד"ר
משה לביד. קטעי המכתב שבית המשפט ציטט מהווים על פניהם פרסום לשון
הרע בניגוד לחוק.

בית המשפט סבר כי אין המכתבים מהווים פגיעה בפרטיותי וכי לא הוכחתי
קשר סיבתי ישיר בין מכתבי הדיבה לבין הפסקת עבודתי ברפא"ל.
על כן הגשתי ב- 13.7.99 הודעת ערעור לבית המשפט העליון ע"א 4685/99.
 
שנה לאחר מכן הוכרע בבית המשפט גובה הנזק הלא ממוני
פיצוי של 35,000 ש"ח במקום 1,400,000 ש"ח שתבעתי.
עתרתי לביהמ"ש העליון על כך ועל פרשנות ביהמ"ש קמא.

לאחר הגשת כל הסיכומים החליט ביהמ"ש העליון מיוזמתו
לשמוע השלמת טיעונים.

בתאריך 20.1.2002 חזרתי בי בהמלצת ביהמ"ש מערעורי על
פסה"ד החלקי מתאריך 24.5.99 .
וזאת משום שכב' השופטת דליה דורנר איימה עלי
כי אם לא אמשוך ערעורי תשית עלי הוצאות גבוהות במיוחד!
אבקש לציין כי השופטת דליה דורנר איימה עלי בטרם החל דיון לגופו של עניין.
זכרתי גם זכרתי את איומו של כב' השופט ד"ר אליהו צ. בן זמרה (שופט מסוכן)
בתחילתו של הדיון בביהמ"ש קמא ואת תוצאתו של אותו משפט
זכרתי גם זכרתי כי פרקליטות המדינה בניהולה של מרים רובינשטיין
ניהלה את הגנת המעוולים, אשר קשרו קשר עם הפושע, ד"ר משה לביד
במטרה לפגוע בי בזדון והם הצליחו לעשות זאת
וזכרתי גם זכרתי כי בעלה אליקים רובינשטיין דחה את בקשתי
להגיש קובלנה פלילית כנגד עובדי רפא"ל דלעיל.